החלטה על מעצר עד תום ההליכים של המבוקש ע"י שלטונות בלגיה בגין עבירות מין בקטינים

1.         זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בעתירה להכריז עליוכבר הסגרה, בקשה לפי ס' 5 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954.

2.         ביום 26.5.11 הגישה ממשלת בלגיה למדינת ישראל בקשה להסגרתו של המשיב לידיה, על יסוד האמנה האירופית בדבר הסגרה, על מנת להעמידו לדין בגין עבירות מין בקטינים ועבירות סמים. ביום 13.10.12 נעצר המשיב לפי ס' 6 לחוק ההסגרה, וביום 14.10.12 הוגשה לבית המשפט עתירה להכרזתו כבר הסגרה. על פי הנטען בעתירה, החל משנת 2002 ועד לשנת 2008, ביצע המשיב עבירות מין בקטין פ', יליד שנת 1990, בהיות הקטין בין הגילאים 12 עד 18. כן ביצע עבירות מין בקטין מ', חברו של פ', בין השנים 2002-2006, בהיות הקטין בין הגילאים 12 ועד 16. נטען כי המשיב פיתה את שני הקטינים לקיים עמו יחסי מין בעזרת סמים ואלכוהול, וכי המעשים כללו מעשי סדום ומעשים מגונים ובוצעו בתדירות גבוהה.עוד נטען כי מעשים אלה מהווים, על פי הדין הישראלי, עבירות של מעשה סדום בקטין מתחת לגיל 14, מעשה סדום בקטין בגיל 14-16, מעשה סדום בקטין בגיל 16-18 תוך ניצול יחסי תלות, מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14, מעשה מגונה בקטין מעל גיל 14 תוך ניצול יחסי תלות, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים והדחת קטין לשימוש בסמים מסוכנים.

3.         בד בבד עם הגשת העתירה, ביקש המבקש להורות על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בעתירה. עם הגשת הבקשה, ועוד בטרם הדיון בה,  ביקשו באי כוח המשיב כי יוזמן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. תסקיר אמנם הוזמן, זאת מבלי שתינקט עמדה בסוגיית היתכנות החלופה, אולם התסקיר שהוגש לא בא בהמלצה לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

4.         באי כוח המשיב מסכימים כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות למשיב בכל הנוגע לקטין פ', אף כי הם טוענים כי קיים כרסום ממשי בעוצמת הראיות בכל המתייחס לגילו של הקטין בעת ביצוע המעשים. עוד הם טוענים כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית ראויה לעבירות המיוחסות למשיב בכל הנוגע לקטין מ'. לנוכח האמור הם סבורים, כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. ב"כ המשיב הוסיפו וטענו כי לא נשקף כל סיכון מן המשיב ואף לא קיים חשש להימלטותו מן הדין. המשיב הגיע, לטענתם, לארץ, לחתונת בנו ולא על מנת להימלט מהעמדתו לדין בבלגיה, ונשאר בארץ מאחר שבינתיים הסתיימה מערכת יחסים בת 15 שנים עם בן זוגו בבלגיה. במהלך תקופת שהותו בארץ לא הוגשה נגדו כל תלונה ולא נפתחה נגדו כל חקירה. מכל מקום, נטען, ניתן לענות לחששות האמורים ע"י הטלת תנאים מגבילים הכוללים מעצר בית תחת פיקוח ואיזוק אלקטרוני.

ראיות לכאורה

5.         חומר הראיות בעניינו של המשיב הובא בפירוט בעתירה להסגרתו. זה כולל עדויות מפורטות שנגבו משני הקטינים, המתארות את יחסיהם עם המשיב, עדויות אמו של פ' ואביו המאמץ, עדות בן זוגו של המשיב ועדויות נוספות. חומר הראיות כולל גם דו"ח של משטרת בלגיה על חיפוש שנערך בבית המשיב ובו נמצאו מכתבי אהבה מפ' למשיב, ומחקר תקשורת המעיד על תקשורת טלפונית עניפה בין המשיב לבין פ'.

6.         על פי עדותו של פ', פגש את המשיב לראשונה בהיותו בן 12 בשעה שהיה בדרכו מבית הספר לביתו. המשיב ניגש אליו והזמין אותו לביתו לשתות קולה קולה, ובהגיעם לביתו ביצע בו מעשים מגונים. המשיב הזהיר את פ' לבל יאמר דבר להוריו והזמינו לשוב לביתו. בעקבות מפגש זה, המשיך פ' והגיע בקביעות לביתו של המשיב שם עישן עמו סמים, שסופקו ע"י המשיב, וקיים עמו יחסי מין, לרבות מעשי סדום. לפי עדותו של פ', נהג המשיב לספק לו סמים באופן יומיומי ואף נתן לו סם לשימושו, אותו נהג לעשן עם חבריו. מ' העיד כי הכיר את המשיב, באמצעות חברו פ', בהיותו בן 12 - 13. המשיב יצר עמו קשר והוא החל לבקר אותו בביתו. המשיב נהג לתת לו אוכל, שתיה וסמים, ובהמשך פיתה אותו לקיים עמו יחסי מין. יחסיהם נמשכו עד הגיע מ' לגיל 16.

7.         לפי עדות הוריו של פ', סיפר להם פ' בשנת 2008, במהלך חופשה משפחתית, על מעשיו של המשיב. הוריו של פ', אשר לא רצו לערב את המשטרה בענין, נפגשו עם המשיב על מנת להגיע עמו להסדר, והציעו כי המשיב יחל בטיפול פסיכולוגי וישלם לפ' פיצוי כספי. המשיב הסכים לקבל טיפול פסיכולוגי אולם לא הופיע לפגישה נוספת בה אמורים היו לדון בפיצוי הכספי שישולם לפ'. לאותה פגישה הופיע ב', בן זוגו של המשיב, וסיפר להם כי המשיב נמלט מבלגיה וכי עורך דינו המליץ לו לא להיפגש או לדבר עם הוריו של פ'. לאחר היעלמותו של המשיב, הגיש פ' תלונה במשטרה. ב', בן זוגו של המשיב העיד, כי שמע לראשונה על המעשים מהוריו של פ'. ב' עימת את המשיב עם הדברים, וזה הודה בפניו כי היתה לו מערכת יחסים עם פ' במשך שנתיים. ב' הוסיף והעיד כי המשיב עזב את בלגיה בעקבות מריבה עמו, אולם ככל הנראה עזיבתו קשורה גם לצעדים שננקטו ע"י הוריו של פ'.

8.         ב"כ המשיב מסכימים, כאמור, כי קיימת  תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות למשיב בכל הנוגע לקטין פ', אף כי הם טוענים כי קיים כרסום בעוצמת הראיות בכל המתייחס לגילו של הקטין בעת ביצוע המעשים. לענין זה הם טוענים כי ניתן ללמוד מחלק מן העדויות כי המעשים בוצעו בשעה שהמתלונן היה כבן 17 ולא החל מגיל 12כנטען בבקשת ההסגרה. עוד הם טוענים כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית ראויה לעבירות המיוחסות למשיב בכל הנוגע לקטין מ'. יש לדחות טענות אלה. באשר לפ', בהודעתו מיום 6.2.09 מציין פ' במפורש כי פגש לראשונה את המשיב בתחילת שנת 2003, בטרם מלאו לו 13 (פ' יליד 28.5.90). פ' אף מציין כי הקשר ביניהם הוסתר הן ממשפחתו של פ' ומחבריו והן מבן זוגו של המשיב. העובדה כי עדים אחרים למדו על הקשר, אשר הוסתר כאמור, בשלבים מאוחרים יותר, אין בה, כשלעצמה, כדי לסתור את עדותו של פ' או כדי לכרסם בה. גם באשר למ' קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת לשלב זה של הדיון. אכן, מ' הכחיש תחילה בהודעתו כי היה קורבן לעבירות, וטען כי פגש את המשיב רק פעמים ספורות, כחברו של פ',אולם לאחר הפסקה בגביית עדותו, שינה גרסתו תוך שמסר כי הוא חש חובה לספר את האמת על מנת להגן על קורבנות פוטנציאליים נוספים. בהמשך סיפר על קשריו המיניים עם המשיב כפי שפורטו לעיל. קשרים אלה נמשכו מגיל 12 - 13 ועד הגיעו לגיל 16, בתדירות של פעם-פעמיים בחודש,ויחסי המין קוימו תחת השפעת סמים ואלכוהול. מ' סיפר על הדברים גם לאמו אשר עדותה נכללת אף היא בחומר הראיות. יוסף לאמור כי עדותו של מ' נגבתה, לאחר שפ' מסר בהודעתו כי ידוע לו כי המשיב היה בקשר מיני גם עם מ', חבר בן גילו של פ'.

9.         הרף הראייתי הנדרש למעצר לצרכי הסגרה הוא הצגת ראיות קבילות למעורבות המבוקש להסגרה במעשים המיוחסים לו במידה המצדיקה את בירורו של האישום בידי ערכאה שיפוטית (בש"פ 725/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' אברג'יל, ניתנה ביום 30.1.09). נקבע כי "בהליך המעצר לצרכי ההסגרה כמו גם בהליך ההסגרה עצמו, אין להעמיק חקר ולברר את שאלת חפותו או אשמתו של המבוקש להסגרה על פי הראיות לכאורה שהוצגו ואין לבחון את מהימנותן של הראיות. מלאכה זו יש להותיר לערכאה השיפוטית שבפניה עתיד המבוקש ליתן את הדין אם יוסגר. בהליך ההסגרה וממילא בהליך המעצר על ההסגרה די לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למבוקש, שאינן חסרות ערך על פניהן" (בש"פ 1496/09 אברג'יל נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתנה ביום 10.3.09, בש"פ 6713/09 יובל נ' היועץ המשפטי לממשלה,ניתנה ביום 2.9.09). חומר הראיות שהוצג הוא חומר ראיות מוצק העומד ברף הנדרש ולמעלה מכך.

עילת מעצר וחלופה

10.       העבירות המיוחסות למשיב מעידות על מסוכנות. מדובר במעשי סדום ומעשים מגונים שבוצעו בקטינים לאורך שנים רבות, בתדירות גבוהה ותוך פיתוי הקטינים בסמים. גילם של קורבנות העבירה בעת תחילת ביצוע המעשים היה  12 - 13 בלבד, והעובדה כי המעשים נעשו בהסתר לאורך שנים ארוכות מבלי שנתגלו, מעצימים את הסיכון.

11.       עילת מעצר נוספת נעוצה בחשש ההימלטות מאימת הדין לנוכח העבירות המיוחסות למשיב והעונש הצפוי לו ככל שיורשע בדין. המשיב התגורר בבלגיה כ-15 שנים והוא בעל אזרחות ישראלית ובלגית. נטען ע"י המבקש, והדבר לא נשלל ע"י המשיב, כי בשנים 2000 - 2008 המשיב לא ביקר כלל בישראל אף שילדיו חיים בארץ. רק באוקטובר 2008, זמן קצר לאחר שנחשפה הפרשה והוריו של פ' באו אליו בדרישות, הגיע המשיב לישראל, ולא חזר עוד לבלגיה. ב', בן זוגו של המשיב, ציין בעדותו כי המשיב עזב את בלגיה בעקבות מחלוקת עמו, אולם הוסיף כי אין זה מקרה כי הדבר נעשה לאחר הצעדים שננקטו ע"י בני משפחתו של פ'. לפיכך, נראה כי גם אם הטעם להגעתו של המשיב לישראל היה חתונת בנו (שלא הוזכרה כלל ע"י בן זוגו), אי חזרתו לבלגיה אכן קשורה, לכאורה, לפתיחת החקירה נגדו.

12.       כידוע, בהליכי ההסגרה, הטומנים בחובם חשש מובנה להתחמקות מן הדין, ניתן משקל מוגבר לחשש מפני הימלטותו של המבוקש מן הדין במהלך הליכי ההסגרה. משקל מיוחד ניתן גם להבטחת יכולתה של ישראל לקיים את התחייבויותיה הבינלאומיות כלפי המדינה מבקשת ההסגרה. "שיקול זה הוא שיקול מרכזי...'אשר יש בו, לעיתים, כדי להכריע את הכף לכיוון מעצרו של העורר, גם מקום שניתן היה להסתפק באמצעי דראסטי פחות על פי דיני המעצר הרגילים...'" (בש"פ 5408/09 מאיו נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתנה ביום 19.7.09). צויין כי על המדינה לנקוט משנה זהירות על מנת להבטיח כי יהיה בידה לכבד את התחייבותה כלפי המדינה המבקשת (בש"פ 500/86 פרידמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתנה ביום 20.6.86). בנסיבות שתוארו לעיל, ככל שישוחרר המשיב לחלופה המוצעת, ספק אם ניתן יהיה להבטיח כי יהיה ביכולתה של המדינה לקיים את התחייבויותיה כלפי המדינה מבקשת ההסגרה.

13.       לכל אלה יש לצרף את העובדה כי שירות המבחן לא מצא בחלופה שהוצעה ע"י המשיב משום מענה הולם לסיכון הנשקף ממנו. שירות המבחן ציין בתסקירו כי נוכח טיב התייחסותו של המשיב למעשים ועיוותי חשיבה הקיימים אצלו בכל המתייחס לקשריו המיניים עם הקטין פ', ונוכח האופן בו ניהל מערכות יחסים מקבילות תוך הסתרת מידע, קיים סיכון להישנות המעשים ואף להפרת תנאי השחרור.לפיכך, לא בא בהמלצה לשחרורו לחלופה.

14.       לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בעתירה להכריז עליו בר הסגרה.

ניתנה היום,  כ' חשון תשע"ג, 05 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.